×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ויקרא י״גתנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (ב) אָדָ֗ם כִּֽי⁠־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר⁠־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ⁠־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר⁠־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל⁠־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל⁠־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים׃ (ג) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת⁠־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר⁠־הַ֠בָּשָׂ֠ר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙א עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ׃ (ד) וְאִם⁠־בַּהֶ֩רֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין⁠־מַרְאֶ֣הָ מִן⁠־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הֿ לֹא⁠־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (ה) וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא⁠־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (ו) {שני} וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא⁠־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔ואב וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃ (ז) וְאִם⁠־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל⁠־הַכֹּהֵ֖ן לְטׇהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (ח) וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ (ט)  נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (י) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת⁠־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃ (יא) צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃ (יב) וְאִם⁠־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כׇּל⁠־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד⁠־רַגְלָ֑יו לְכׇל⁠־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃ (יג) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת⁠־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא׃ (יד) וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃ (טו) וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃ (טז) א֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (יז) וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא׃ (יח) {שלישי} וּבָשָׂ֕ר כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ⁠־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃ (יט) וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (כ) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן⁠־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע⁠־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין פָּרָֽחָה׃ (כא) וְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין⁠־בָּהּ֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן⁠־הָע֖וֹר וְהִ֣יא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (כב) וְאִם⁠־פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃ (כג) וְאִם⁠־תַּחְתֶּ֜יהָ תַּעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֙רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (כד) {רביעי / שני במחוברות} א֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת⁠־אֵ֑שׁ וְֽהָיְתָ֞ה מִֽחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה׃ (כה) וְרָאָ֣ה אֹתָ֣הּ הַכֹּהֵ֡ן וְהִנֵּ֣ה נֶהְפַּךְ֩ שֵׂעָ֨ר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶ֙הָ֙ עָמֹ֣ק מִן⁠־הָע֔וֹר צָרַ֣עַת הִ֔וא בַּמִּכְוָ֖ה פָּרָ֑חָה וְטִמֵּ֤א אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃ (כו) וְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין⁠־בַּבַּהֶ֙רֶת֙ג שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן⁠־הָע֖וֹר וְהִ֣וא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (כז) וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י אִם⁠־פָּשֹׂ֤ה תִפְשֶׂה֙ בָּע֔וֹר וְטִמֵּ֤א הַכֹּהֵן֙ אֹת֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃ (כח) וְאִם⁠־תַּחְתֶּ֩יהָ֩ תַעֲמֹ֨ד הַבַּהֶ֜רֶת לֹא⁠־פָשְׂתָ֤ה בָעוֹר֙ וְהִ֣וא כֵהָ֔ה שְׂאֵ֥ת הַמִּכְוָ֖ה הִ֑וא וְטִֽהֲרוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן כִּֽי⁠־צָרֶ֥בֶת הַמִּכְוָ֖ה הִֽוא׃ (כט) {חמישי} וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃ (ל) וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת⁠־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן⁠־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ נֶ֣תֶק ה֔וּא צָרַ֧עַת הָרֹ֛אשׁ א֥וֹ הַזָּקָ֖ן הֽוּא׃ (לא) וְכִֽי⁠־יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת⁠־נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק וְהִנֵּ֤ה אֵין⁠־מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן⁠־הָע֔וֹר וְשֵׂעָ֥ר שָׁחֹ֖ר אֵ֣ין בּ֑וֹ וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־נֶ֥גַע הַנֶּ֖תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (לב) וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת⁠־הַנֶּ֘גַע֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹא⁠־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא⁠־הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק אֵ֥ין עָמֹ֖ק מִן⁠־הָעֽוֹר׃ (לג) וְהִ֨תְגַּלָּ֔חד וְאֶת⁠־הַנֶּ֖תֶק לֹ֣א יְגַלֵּ֑חַ וְהִסְגִּ֨יר הַכֹּהֵ֧ן אֶת⁠־הַנֶּ֛תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (לד) וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֶת⁠־הַנֶּ֜תֶק בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וְ֠הִנֵּ֠ה לֹא⁠־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙תֶק֙ בָּע֔וֹר וּמַרְאֵ֕הוּ אֵינֶ֥נּוּ עָמֹ֖ק מִן⁠־הָע֑וֹר וְטִהַ֤ר אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃ (לה) וְאִם⁠־פָּשֹׂ֥ה יִפְשֶׂ֛ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר אַחֲרֵ֖י טׇהֳרָתֽוֹ׃ (לו) וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר לֹֽא⁠־יְבַקֵּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן לַשֵּׂעָ֥ר הַצָּהֹ֖ב טָמֵ֥א הֽוּא׃ (לז) וְאִם⁠־בְּעֵינָיו֩ עָמַ֨ד הַנֶּ֜תֶק וְשֵׂעָ֨ר שָׁחֹ֧ר צָֽמַח⁠־בּ֛וֹ נִרְפָּ֥א הַנֶּ֖תֶק טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (לח)  וְאִישׁ֙ אֽוֹ⁠־אִשָּׁ֔ה כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה בְעוֹר⁠־בְּשָׂרָ֖ם בֶּהָרֹ֑ת בֶּהָרֹ֖ת לְבָנֹֽת׃ (לט) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֧ה בְעוֹר⁠־בְּשָׂרָ֛ם בֶּהָרֹ֖ת כֵּה֣וֹת לְבָנֹ֑ת בֹּ֥הַק ה֛וּא פָּרַ֥ח בָּע֖וֹר טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מ) {ששי / שלישי במחוברות} וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מא) וְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מב) וְכִֽי⁠־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ (מג) וְרָאָ֨ה אֹת֜וֹ הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת⁠־הַנֶּ֙גַע֙ לְבָנָ֣ה אֲדַמְדֶּ֔מֶת בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֣וֹ בְגַבַּחְתּ֑וֹ כְּמַרְאֵ֥ה צָרַ֖עַת ע֥וֹר בָּשָֽׂר׃ (מד) אִישׁ⁠־צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣א ה֑וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ׃ (מה) וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר⁠־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל⁠־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃ (מו) כׇּל⁠־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ (מז)  וְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים׃ (מח) א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ א֣וֹ בְעֵ֔רֶב לַפִּשְׁתִּ֖ים וְלַצָּ֑מֶר א֣וֹ בְע֔וֹר א֖וֹ בְּכׇל⁠־מְלֶ֥אכֶת עֽוֹר׃ (מט) וְהָיָ֨ה הַנֶּ֜גַע יְרַקְרַ֣ק׀ א֣וֹ אֲדַמְדָּ֗ם בַּבֶּ֩גֶד֩ א֨וֹ בָע֜וֹר אֽוֹ⁠־בַשְּׁתִ֤י אוֹ⁠־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל⁠־כְּלִי⁠־ע֔וֹר נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְהׇרְאָ֖ה אֶת⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (נ) וְרָאָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת⁠־הַנָּ֑גַעה וְהִסְגִּ֥יר אֶת⁠־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (נא) וְרָאָ֨ה אֶת⁠־הַנֶּ֜גַע בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י כִּֽי⁠־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ⁠־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ⁠־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בָע֔וֹר לְכֹ֛ל אֲשֶׁר⁠־יֵעָשֶׂ֥ה הָע֖וֹר לִמְלָאכָ֑ה צָרַ֧עַת מַמְאֶ֛רֶת הַנֶּ֖גַע טָמֵ֥א הֽוּא׃ (נב) וְשָׂרַ֨ף אֶת⁠־הַבֶּ֜גֶד א֥וֹ אֶֽת⁠־הַשְּׁתִ֣י׀ א֣וֹ אֶת⁠־הָעֵ֗רֶב בַּצֶּ֙מֶר֙ א֣וֹ בַפִּשְׁתִּ֔ים א֚וֹ אֶת⁠־כׇּל⁠־כְּלִ֣י הָע֔וֹר אֲשֶׁר⁠־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ הַנָּ֑גַע כִּֽי⁠־צָרַ֤עַת מַמְאֶ֙רֶת֙ הִ֔וא בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ (נג) וְאִם֮ יִרְאֶ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ לֹא⁠־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔גַע בַּבֶּ֕גֶד א֥וֹ בַשְּׁתִ֖י א֣וֹ בָעֵ֑רֶב א֖וֹ בְּכׇל⁠־כְּלִי⁠־עֽוֹר׃ (נד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־בּ֖וֹ הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּיר֥וֹ שִׁבְעַת⁠־יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (נה) {שביעי / רביעי במחוברות} וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת⁠־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּ֠ה לֹֽא⁠־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת⁠־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא⁠־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרְפֶ֑נּוּ פְּחֶ֣תֶת הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ (נו) וְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע אֹת֗וֹ מִן⁠־הַבֶּ֙גֶד֙ א֣וֹ מִן⁠־הָע֔וֹר א֥וֹ מִן⁠־הַשְּׁתִ֖י א֥וֹ מִן⁠־הָעֵֽרֶב׃ (נז) {מפטיר} וְאִם⁠־תֵּרָאֶ֨ה ע֜וֹד בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ⁠־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ⁠־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל⁠־כְּלִי⁠־ע֔וֹר פֹּרַ֖חַת הִ֑וא בָּאֵ֣שׁ תִּשְׂרְפֶ֔נּוּ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־בּ֖וֹ הַנָּֽגַע׃ (נח) וְהַבֶּ֡גֶד אֽוֹ⁠־הַשְּׁתִ֨י אוֹ⁠־הָעֵ֜רֶב אֽוֹ⁠־כׇל⁠־כְּלִ֤י הָעוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תְּכַבֵּ֔ס וְסָ֥ר מֵהֶ֖ם הַנָּ֑גַע וְכֻבַּ֥ס שֵׁנִ֖ית וְטָהֵֽר׃ (נט) זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע⁠־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כׇּל⁠־כְּלִי⁠־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ א֥וֹ לְטַמְּאֽוֹ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַנֶּ֙גַע֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=הַנֶּ֙גֶע֙ (סגול באות גימ״ל)• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• הערות דותן וברויאר
ב הִ֔וא =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל טברניות ורמ״ה (כתיב וי״ו)
• ל!=הִ֔יא (כתיב יו״ד)
ג אֵֽין⁠־בַּבַּהֶ֙רֶת֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=אֵֽין⁠־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙ (סגול באות בי״ת)
• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• הערות דותן וברויאר
ד וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח =ל-גדולות ומ״ש
• ל=וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח
ה אֶת⁠־הַנָּ֑גַע =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=אֶת⁠־הַנָ֑גַע (חסר דגש באות נו״ן)• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
E/ע
הערותNotes
(ב) שאת או ספחת או בהרת – אמרו רבותינו (ספרא ויקרא י״ג:ד׳): בהרת – עזה כשלג והוא לשון בהיר הוא בשחקים (איוב ל״ז:כ״א). קליר בל⁠{עז}.⁠1 שאת – כצמר לבן, ואינו לבן כל כך, ולכך שאת נקראת לשון גובה, שאינו עמוק כל כך בלובן. ספחת – לשון טפילה (בבלי סוטה ה׳:) כמו ספחיני נא אל אחת הכהונות (שמואל א ב׳:ל״ו). והטילה הכתוב בין שאת לבהרת, לומר: תן טפילה לזו ולזו, והם כסיד ההיכל וקרום ביצה.⁠2 והכי מוכחי קראי שאין ספחת רק טפילה, שיש פרשה לדין בהרת – כדכתיב: ואם בהרת לבנה הואא (ויקרא י״ג:ד׳), ופרשה שנייה בשאת – וראה הכהן והנה שאת לבנה (ויקרא י״ג:י׳). אבל בספחת לא כתב דין שלה, לפי שהיא טפילה ותולדה לשתיהן, ותולדתה של זו כדינה, ושל זו כדינה. ולפי הפשט נראה: שספחת ומספחת אחת הן, ודין מספחת כתיב בפסיון. בפרשת בהרת נקט קמייתא, אף על גב שהיא אחרונה בפסוק דלעיל (ויקרא י״ג:ב׳), דאמאי דסליק מינה קאי. (ג) ושיער בנגע הפך לבן – שהשער שהיה שחור קודם שנולד בו הנגע, לאחר שבא לו הנגע נהפך לבן – טמא הוא, שהשער שנתלבן סימן שנחלש הבשר ומת, שהנגע ממית את הבשר, כדכתיב: אל נא תהיב כמת (במדבר י״ב:י״ב) גבי מרים. ואף הזקנים כשמחלישין ומגיעין לעת זקנה, שערם מתלבן. אבל אם היה השיער לבן קודם לנגע, אז אינו סימן טומאה, דאמר מר (משנה נגעים ד׳:י״א): אם בהרת קודם לשיער לבן – טמא, שיער לבן קודם לבהרת – טהור, שהרי לא נתלבן מחמת הנגע, כדכתיב: והנהג נהפך שער לבן בבהרת (ויקרא י״ג:כ״ה). ספק – קודשא בריך {הוא} אמר טהור, משום דכתיב: לטהרו או לטמאוד (ויקרא י״ג:נ״ט), הכתוב פתח בו לטהרה תחילה, כדאיתא לטעמיה בנזיר (בבלי נזיר ס״ה:), ומתיבתא דרקיעא אמרי טמא, קסברי ספיקא דאורייתא לחומרא.⁠3 (ד) ועמוק אין מראיה מן העור – שאינו לבן יותר מן העור אלא בשוה, דכל הלבן מחבירו עמוק ממנו, כמראה חמהה העמוקה מן הצל.⁠4 ומיהו מקום הנגע פלש בלעז יותר, ונראה שיש חולי שם. והסגיר הכהן את הנגע – שלא יראינו עד שבעת ימים, כי אז יבין בפיסיון. כי הרואה דבר תדיר והוא גדל מעט מעט אינו מתבונן בגדילתו, כמו אותו שרואה אותו לפרקים. {וכן נח ייחל שבעה ימים לשליחות היונה, שבשבעה ימים ניכר חסרון המים.}⁠ו והא ליכא למימר שיעשה סימן סביב הנגע, דהסימן ימחוק בעל הנגע, ויעשה סימן אחר הרחק מן הנגע, כדי שיחשבוהו טהור ולא יוציאוהו חוץ למחנה, ויביאוהו לידי זיוף. אבל בנתק לבדו עושה סימן מן השערות, שאין לזייף כדלקמן. (ה) עמד בעיניו – בעיניו של כהן, לפי ראות עיניו, עמד ולא פשה. {אבל}⁠ז לפי פירוש רש״י {דקאי אנגע},⁠ח היה לו לומר עמד בעינו.⁠ט (ו) וכבס בגדיו וטהר – שטעון טבילה וכיבוס בגדים לפי שהיה בספק טומאה, וכל העומד בספק טומאה אינו נזהר על הטומאה כל כך, ולכך צריך טבילה. (י) והנה שאת לבנה – שאת לשון גובה, שאינה עמוקה במראה כמו בהרת. ושיער לבן שהוא סימן טומאה. מה שאינה עמוקה ולבנה כל כך – סימן טהרה, והשיער – לסימן טומאה. והיא הפכה שיער לבן – שהשאת הפכה את השיער ללבן. אם יש שם מחית בשר חי, שנאורא בלעז,⁠5 שהמכה שורשנ״א6 נודע שמה שהיא גבוה במראה מפני המחיה הוא שמכהה מראיתה וטמא. (יב-יג) ואם אין שם מחיה, שכל הנגע הפך לבן מראש הנגע ועד רגליו באותו לובן שאינו בהיר ועמוק, נמצא שמה שהוא כהוי לפי שאינו נגע וטהר, ובלבד שצריך טבילה. (יד-טו) ואם ישוב להיות בו מחיה – טמא, שהמחיה גרמה הכהוי. (טז-יז) ואם תרפא המחיה – טהור, כדמפרש ואזיל. (יח) שחין – חימום הבא שלא מחמת האש, מכוה – מחמת האש, כמו שפירשו רבותינו (משנה נגעים ט׳:א׳): איזה שחין, איזה מכוה וכו׳, בחולין מייתי לה (בבלי חולין ח׳.). ואין חילוק בין שחין ומכוה. וחלקו לב׳ פרשיות לומר שבחצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרפין, כדמוכח בחולין, גבי ההיא הילכתא דלבן שפוד, דקבעי אי משום שחין נידון, אי משום מכוה נדון. (יט) לבנה אדמדמת – פתוך כמו כוס של חלב שנפלו בו טיפי דמים.⁠7 (כז) וראהו הכהן ביום השביעי – אלמא דמקצת היום ככולו,⁠8 שאין ממתין ז׳ ימים שלימים. (כט) בראש או בזקן – ואף על פי שאין דרך אשה להיות לה זקן, הרי אמרו רבותינו (בבלי קידושין ל״ה:) זקן האשה והסריס הרי הוא כזקן לכל דבריהם. (ל) ובו שיער צהוב דק – מקום השיער קשה מבשר חלק. וכמו שהשער לבן סימן טומאה לבשר חלק, כך השיער צהוב סימן טומאה למקום השיער, דכיון שנתצהב, ידוע שמת הבשר ונתחלש. (לג) ואת הנתק לא יגלח – שיבין בפיסיון אם יעבור פסיון הנגע את השיער שסביב הנגע שלא גילח. ואף על פי כן צריך להסגיר להתבונן יפה, שאין מתבונן במקום השיער כבמקום חלק. (לז) ואם בעיניו עמד הנתק – שלא פשה, הרי זה סימן טהרה,⁠י ושיער שחור סימן טהרה אחר. ויש לשאל: בא סימן אחד בלא חבירו מהו? נ״ל שהוא פלוגתא דר׳ יאשיה ור׳ יונתןיא (בבלי ב״מ צ״ד:), למ״ד {משמע שניהם כאחד – שייך שני סימנין, ולמ״ד}⁠יב משמע אחד אחד בפני עצמו – סגי בחד. (מג) כמראה צרעת עור בשר – חלק, דכיון שנקרח או נגבח, דין הנגע שבו כבשר חלק. (מה) והצרוע – אכולהו קאי, ינהג מנהג אבילות, שהוא כמנודה לשמים, שפרשו מעל בניו. וטמא טמא יקרא – שירחיקו ממנו. ואמרו רבותינו (בבלי שבת ס״ז.), שצריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים. (מו) בדד ישב – שזה החולי מתפשט על בני אדם הרגילים אצלו, ולכך יהיה בדד, שלא ירגיל אדם אליו. ואסור בתשמיש המטה שהתשמיש ממקמקו. מחוץ למחנה – וגם זה מפני שלא יתקרב אצל בני אדם, מפני החולי גם מפני הטומאה, שהוא מטמא בביאה כמת. (מח) או בשתי או בערב – ואף על פי שאינו נגמר לכלי, ואף על פי שאינו טמא טומאת מגע וטומאת מת וטומאת שרצים עד שיגמר לכלי, זאת כיון שיוצאה עליו מגופו – טמא. וכן בעור – אף על פי שלא נעשה כלי, ובכל מלאכה – לאחר שנעשה כלי.⁠9 (נב) צרעת ממארת היאיג – שנשתלחה מאירה באותו הבגד, וסופו שתפשוט הנגע בכל הבגד וישחית כולו. ולכך שרפיהו ולא תשהה הטומאה עמך, שהרי ישחת כולו. (נה-נו) עינו – מראהו, כמו עין הארץ (שמות י׳:ה׳), וכמו עד שיקלוט את העין (משנה שבת א׳:ו׳). פחתת היאיד – פוחת והולך הוא ונשחת ולכך שרוף אותו, דלא סגי אם תקרע אותו מקום הנגע מן הבגד, שהרי כולו נשחת. אבל אם כהה – סגי בקריעה. בקרחתו או בגבחתו – אעור, בין במקום בשר שאין שם שיער, בין במקום שיער שדרכו להקרח. וכן בגד, בין במקום שיער שסורקין אותו ומעלין לו שיער ועתיד להתקרח, בין מאידך גיסא שהוא גבח בלא שיער. ואונקלס תירגם: בין חדש בין ישן, שנפל ממנו השיער. ורבותינו עשו ממנו גזירה שוה, בסנהדרין מייתי לה (בבלי סנהדרין פ״ח.): נאמר קרחת באדם, ונאמר קרחת וגבחת בבגדים וכו׳ גבי זקן ממרא. (נח) וכובס שנית – לפי שהיה בספק טומאה, כמו שפירשתי (ר״י בכור שור ויקרא י״ג:ו׳) גבי אדם שצריך טבילה לטהרו. נ״ל לפי ש⁠{אי}⁠טו איפשר למצורע בלא כיבוס בגדים, עירב טומאתטז בגדים קודם טהרת מצורע שטהרתן יחד. (סיום) חסלת כי תזריע.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בלעז: clair.
2 כן במשנה נגעים א׳:א׳.
5 בלעז: saneure.
6 בלעז: sorsane.
9 כן בספרא ויקרא י״ג:מ״ח.
א בכ״י מינכן 52: היא.
ב בכ״י מינכן 52: תהא.
ג בכ״י מינכן 52: ואם.
ד בכ״י מינכן 52: ולטמאו.
ה בכ״י מינכן 52 אפשר שכתוב: דומה.
ו ההשלמה מספר הג״ן, והיא מופיעה בפירוש ר״י בכור שור בראשית ח׳:י׳.
ז ההשלמה היא מספר הג״ן.
ח ההשלמה היא מספר הג״ן.
ט כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: בעיניו.
י כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: טהור.
יא כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: ״נתן״ ותוקן בין השיטין.
יב ההשלמה מספר הג״ן והושמטה ע״י הדומות בכ״י מינכן 52.
יג כן בכ״י מינכן 52 ובספר הג״ן. בפסוק: הִוא.
יד כן בכ״י מינכן 52 ובספר הג״ן. בפסוק: הִוא.
טו ההשלמה מספר הג״ן, והושמטה אולי ע״י הדומות בכ״י מינכן 52.
טז כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: טמאות.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144